בעודי קוראת את הספר המצויין של פרופ' דן אריאלי, "לא רציונלי ולא במקרה" עלו בי שאלות רבות על גיוס עובדים ו"האמיתות" בהם אנו מחזיקים בתחום זה. הספר עוסק בסתירת הטענה לפיה אנחנו בשליטה על הבחירות אותן אנחנו עושים. על פי תפיסתנו אנו מקבלים החלטות רציונליות ונבונות, אולם אריאלי טוען בספרו, בעזרת עשרות ניסויים , שלא רק שאנו יצורים לא הגיוניים בעליל, אלא שגם לאי־ההיגיון הזה יש תבנית קבועה וחוזרת על עצמה, שאפשר לצפות מראש.
האם זה נכון גם לגיוס?
נסתכל על ניסיון טעימת היין. אריאלי לקח נסיינים- בהתחלה עשו להם מבחן טעימה עיוור. ככל שהיין היה יקר יותר, הם אהבו אותו פחות, אבל כשמזגו להם מבקבוק עם תווית מחיר גלויה, המצב התהפך. פתאום היין היקר היה טעים להם יותר מהזול. וזה לא רק מה שהם אמרו, גם סריקת FMRI של המוח שלהם הראתה שהם נהנים יותר מהיין היקר.
איך זה יכול להיות? מתברר שזו ציפייה שמגשימה את עצמה. אנחנו רואים יין יקר, או סטייק יקר - והגוף שלנו משחרר חומרים כימיים שיכינו אותנו לחוויה מסוימת. החומרים האלה הם שדואגים שנקבל את החוויה הזו, והטעם המקורי של היין כבר חשוב פחות.
האם יכול להיות שגם כשאנו עשים ראיון עבודה למועמד עם רזומה מרשים, שדורש שכר גבוה , אנחנו מגיבים כאילו ראינו יין יקר?
האם הידע שיש לנו על עברו ועל השכר אותו הוא מבקש מטה את בחירתנו , בכך שדעתינו חיובית עליו, ללא קשר להתאמה האמיתית לתפקיד?
האם נעדיף מבין מועמדים בעלי יכולות זהות , דווקא את זה שמבקש שכר גבוה יותר?
בואו נסתכל על ניסוי אחר, בו ניסו לבדוק מה הדרך הכי טובה לקבל מאנשים רעיונות יצירתיים. הצגו בפניהם בעיה ולקבוצה אחת אמרו שישולם כסף על כל רעיון לפתרון שיציעו, ולשנייה אמרנו שהם יקבלו כסף רק אם אנשים אחרים יבנו על בסיס הרעיונות שלהם פתרונות חדשים. הקבוצה השנייה חיסלה את תקציב המחקר - הם ייצרו פי כמה רעיונות, והרעיונות שלהם היו טובים בהרבה.
כשאנו מגייסים מועמד לעבודה אנחנו חושבים שנצליח לפתותו ולהניעו בעזרת שכר. בפועל, חשובה הרבה יותר המשמעות בעבודה, הבעלות של העובדים עליה ועד כמה הם גאים במה שהם עושים. השילוב בין תגמול להערכה של אחרים יצרה מוטיבציה גדולה שהביאה תוצאות.
וכך גם לגבי קבלת ההחלטה את מי מהמועמדים לבחור בסיום תהליך הגיוס. אנשים מתלבטים ימים וחודשים בניסיון להבין איזו אופציה טובה יותר, גם כשיתרונה היחסי קטן. אם ממש קשה לבחור בין שני מועמדים, האם ייתכן שבעצם לא משנה במה תבחר? ואם כך הדבר, האם שווה להקדיש לזה כל כך הרבה זמן?
ההמלצה של אריאלי היא "לצמצם את האפשרויות לכמה אופציות טובות ולהטיל מטבע. כשהמטבע באוויר כבר תדעו איפה זה צריך ליפול". היתרון העיקרי של השיטה הוא שהיא נותנת להחלטה דדליין, והוא לבדו נותן תוצאה טובה יותר.
לא סתם כנראה זכה הספר בפרס ה"איג- נובל" שהוא פרס למחקרים שגורמים לנו לצחוק ואחר כך לחשוב.
נקודת הסתכלות מעניינת על הספר.
מתחבר לעוד הטיות שיש לנו המראיינים- וגם אם לנו אין- למנהלים יש…