מה מפחיד אותנו במושג "תוכנית פיתוח אישית" – מכירים אלתור, יצירתיות ומהירות, אבל יש פחות דגש על פרופסיונאליות ויותר על התקדמות מהירה. יש עוד מה ללמוד
תהליך הנקרא "תוכנית פיתוח אישית" גורם לחוסר נחת ומתח בישראל למרות שהרעיון והמטרה מאחורי מושג זה דווקא חיוביים מאוד. אז מדוע בעצם?
"תוכנית פיתוח מנהלים אישית", מה זה? IDP - Individual Development Plan - תהליך שבמסגרתו ארגון מקצה תכנון וחשיבה בכל תחילת שנה ומייצר הזדמנות לצמיחה והתפתחות עבור העובדים .
אנשי משאבי אנוש ומנהלים יושבים ובונים יחד עם העובדים תוכנית פיתוח אישית. אז מדוע אנשים חשים שלא בנוח עם התהליך ומדוע נוצרים מתחים סביבו? אנו חיים ועובדים בישראל שבה המושג פיתוח משמעו אחד, והוא - קידום, ואילו התהליך והמושג הם אירופיים.
ציפיות העובד הישראלי הן רק קידום היררכי במעלה פירמידת הניהול בעוד התוכנית אינה קשורה לקידום מסוג זה.
ארגונים בינ"ל רבים עוברים תהליך IDP – תוכנית פיתוח אישית , תהליך זה הוטמע גם בישראל בשנים האחרונות בארגונים רבים . סביב תהליך זה נוצר הרבה מתח גם בקרב המנהלים וגם בקרב העובדים
באירופה תוכנית זו קיימת גם בארגונים בינוניים וקטנים , התהליך הוא סטנדרטי וקורה בכל חברה. אם אני מהנדס בניין או תועמלן רפואי או מפתח תוכנה או מנהל חשבונות, אני יכול לעשות את תפקידי גם 20 שנה, לקבל יותר אחריות, ביותר תחומים וללמוד יותר קורסים והפיתוח המקצועי יעשה בתוך התפקיד.
אצל ישראלים "פיתוח" משמעו תזוזה
אצל ישראלים, פיתוח משמעו תזוזה וקידום לתפקיד הבא. עובדים שלא חשקו בקידום מתחילים להתלבט ולשאוף בקידום מפני ששיחות המשוב וההתפתחות האישית נערכות רק פעם בשנה .
העובדים מבינים שתוכנית פיתוח אישית מיועדת לקחת אותם למעלה בהיררכיה בעוד שהתוכנית מיועדת למתוח אותם למעלה אבל בתוך גבולות התפקיד שלהם. כוונות מנוגדות אלו הופכות את השיחה לאחרת, אבל לא לזה התכוון המשורר מפני שהמנהלים יודעים שהפירמידה מאוד צרה הם נלחצים ומפחדים לאכזב עובד זה או אחר המצפה לקידום.
על מנת למנוע תחושה זו ,כדאי להבין שיש קידום היררכי ניהולי וקידום מקצועי המאפשר התפתחות בתוך המקצוע הכולל: אימוץ תחומי פעילות חדשים, פיתוח יכולות חדשות, למידה חדשה, אך כל זאת ללא קבלת תואר גבוה וחדש יותר בהיררכית הארגון .
בתרבות שלנו מכירים יצירתיות ,מהירות ואלתור ולא ממש מכירים מקצוענות . ויש יותר דגש על התקדמות מהירה ופחות דגש על פרופסיונאליות .
אבל התהליך הזה בתוך ארגונים, של להוקיר מקצוענות, ולייצר מסלולי קידום מקצועיים ולשלם על מקצוענות – חלק מזה זה גם להעסיק אנשים שגילם מעל 35 – בעצם יאפשר לנו גם בתוך הארגונים, וגם כחברה, לתת את המקום של כבוד למקצוענות ולהתפתחות המקצועית ולא לקידום המקצועי.
לעובדים – בכל יום אני נתקלת בהורים הנקרעים בין הצורך בקידום בעבודה, הצורך להגיע לקצה גבול היכולת, ולעיתים לעשות דברים שהם לא ממש אוהבים רק בשם השורה הנוספת ברזומה , בשם ה"להיות מנהלים" ובשם הקידום ומה שהם במת רצו זה את תפקידם מלפני חמש שנים, שלוש שנים ואפילו שבע שנים – לפני שהם התקדמו מעלה בפירמידה, רק כי ככה ציפו מהם במשפחה, החברים וציפה מהם הארגון.
אתם אוהבים את העבודה שלכם? אם כן, אתם לא חייבים לעזוב אותה ולהתקדם קדימה, עדיף שתמשיכו ותיהנו מהדרך.
